יתרון תחרותי

בימי הביניים, בוני הטירות הקיפו את מבצריהם בחפירים עמוקים מלאי מים כדי להקשות על האויבים להתקרב ולכבוש אותן. באופן דומה, חברות מצליחות בונות סביבן "חפירים כלכליים" – יתרונות תחרותיים מגינים שמקשים על מתחרים לפלוש לשוק שלהן. וורן באפט, מגדולי המשקיעים, טבע את המונח הזה כדי לתאר בדיוק את הרעיון: יתרון מסוים שנותן לחברה הגנה מפני תחרות ומאפשר לה לשמור ואף להגדיל את נתח השוק והרווחים שלה.

במילים פשוטות, יתרון תחרותי הוא מה שמאפשר לחברה להמשיך להוביל ולשגשג לאורך זמן, גם כשמתחרים נושפים בעורפה.

אבל למה זה בכלל חשוב? חשבו על חברה בלי "חפיר" – כל רעיון או מוצר שלה ניתן לחיקוי מיידי, מתחרים יכולים להציע את אותו הדבר ואולי בזול יותר, והלקוחות יכולים לעבור בלי קושי למתחרה הבא. במצב כזה, העסק הופך לפגיע, כמו לחימה בשטח פתוח בלי מחסה.

לעומת זאת, חברה עם יתרון תחרותי יציב נהנית מ"הגנה" עסקית מובנית: המתחרים מתקשים לערער את מעמדה, הלקוחות נשארים נאמנים, והרווחים נשמרים ואף צומחים. למשקיע הערך, זהו מרכיב קריטי – הרי הערך הפנימי של חברה מבוסס על תזרימי המזומנים העתידיים שלה, ואם החברה מוגנת מתחרות פראית, קל יותר להעריך בביטחון את אותם תזרימים.

גדולי המשקיעים מדגישים את החשיבות של יתרונות תחרותיים. באפט, למשל, מחפש "עסקים עם חפיר כלכלי רחב ועמוק" כהגדרתו, לצד ניהול מצוין ונתוני יסוד חזקים. שותפו צ'רלי מאנגר ציין שאם יום אחד יאבדו אמונם בעמידות היתרון התחרותי של חברה, הם לא יהססו למכור את ההשקעה. פיליפ פישר, ממשקיעי הצמיחה הידועים, נהג לבחון לא רק את המספרים בדוחות אלא גם לחפש לחברה "משהו שאין לאחרים" – מותג חזק או פטנט ייחודי.

בקיצור, בין אם אתם משקיעי ערך שמרניים ובין אם אתם מחפשים צמיחה – כולם מסכימים שחברה עם יתרון תחרותי בר-קיימא עדיפה להשקעה לאורך זמן על פני חברה רגילה בענף תחרותי.

עכשיו, בואו נצלול לסוגים השונים של "חפירים כלכליים" שחברות יכולות לבנות סביבן, ונראה כיצד כל אחד מהם תורם ליציבות העסק ולרווחיות לאורך שנים.

מותג ונאמנות לקוחות

מותג חזק הוא אולי היתרון התחרותי הברור ביותר לעין. חברה בעלת מותג ידוע ואהוב נהנית מקהל לקוחות נאמן, שמוכן לרכוש את מוצריה פעם אחר פעם – לעיתים קרובות אפילו במחיר גבוה יותר משל המתחרים. חשבו על זה: חולצת טריקו פשוטה שעליה מוטבע לוגו של חברת אופנה יוקרתית יכולה להימכר במאות שקלים, בעוד שחולצה דומה ללא הלוגו תימכר בעשירית מהמחיר.

מותג יוצר גם אפקט הגנה: כשהשוק מוצף במוצרים דומים, רבים יבחרו במוכר ובבטוח. דוגמה קלאסית היא קוקה-קולה, משקה שיש לו אינספור חיקויים ותחליפים, ובכל זאת אנשים ברחבי העולם מבקשים "קולה" ומתכוונים למותג עצמו. הסיבה? עשרות שנים של שיווק, הפצה בכל פינה, וטעם מוכר שטבוע בתודעת הצרכנים.

עבור המשקיע, מותג מוביל הוא סימן לכך שהחברה מחזיקה ביתרון שקשה לשכפל. מתחרים חדשים יכולים להשקיע הון בשיווק, אך לעקור נאמנות לקוחות ממותג מבוסס זו משימה מורכבת ויקרה מאוד.

אבל – וזה "אבל" חשוב – מותג הוא יתרון שתלוי גם בתחזוקה מתמדת ובמוניטין. כאשר המותג נפגע, הלקוחות עלולים לנטוש במהירות. שערורייה, ירידה חדה באיכות, או שינוי בטעם הקהל יכולים לסדוק אפילו מותג חזק. לכן, חברה חכמה תשקיע גם בשביעות רצון לקוחותיה, כדי לשמר את חומת ההגנה הזאת סביב עסקיה.

עליונות מוצרית

לעיתים היתרון התחרותי של חברה נובע פשוט מכך שיש לה מוצר טוב יותר. זה יכול להיות בזכות טכנולוגיה חדשנית, איכות יוצאת דופן, או תכונות שאין למתחרים. כאשר חברה מצליחה לספק פתרון שעולה בביצועיו על כל חלופה אחרת בשוק, הלקוחות נוהרים אליה.

למשל, חברה המייצרת שבבי מחשב שמבצעים חישובים מהר יותר מכל שבב אחר. במצב כזה, אותה חברה נהנית מעליונות מוצרית שמקנה לה כמעט שוק בלעדי. לקוחות יעדיפו את המוצר שלה כי הוא הפתרון הטוב ביותר לצרכיהם. יתרון כזה יכול לאפשר מחיר גבוה יותר או לחלופין השתלטות מהירה על נתח שוק גדול.

כדי לשמור על עליונות מוצרית, חברות צריכות להשקיע כל הזמן במחקר ופיתוח. המתחרים לא יושבים בחיבוק ידיים – מה שהיה המוצר הטוב ביותר אתמול, יכול מחר להדביק אותו מוצר מתחרה או להתעלות עליו. לכן, עליונות מוצרית היא מעין "מרוץ חימוש" טכנולוגי ומתמשך.

פישר הדגיש נקודה זו: חברה צריכה להמשיך לחדש ולהתחדש כדי שהיתרון שלה יישמר לאורך שנים. חברות טכנולוגיה מובילות משקיעות מיליארדים בפיתוח הדור הבא של המוצרים, כדי שלא לאבד את היתרון למתחרים זריזים. כאשר חברה מצליחה בכך – היא מקבעת תדמית של מובילה טכנולוגית, מה שמחזק גם את המותג שלה ואת נאמנות הלקוחות לאורך זמן.

עמידות בפני תחליפים

אחד ההיבטים הפחות מדוברים של יתרון תחרותי הוא עמידות בפני מוצרים או שירותים תחליפיים. כלומר: עד כמה המוצר או השירות של החברה הכרחי, וכמה קל ללקוחות למצוא לו חלופה אחרת. חברה שנהנית מעמידות גבוהה בפני תחליפים היא חברה שהלקוחות שלה לא רואים אלטרנטיבה ממשית למה שהיא מציעה.

ויזה ומאסטרקארד מהוות דוגמה מובהקת. מעל חמישה עשורים הן שולטות בתשתית התשלומים הגלובלית, ויצרו מערכת כה מושרשת עד שגם חדשנות פורצת דרך מתקשה לערער את מעמדן. פרדוקסלית, המעבר לתשלומים דיגיטליים דווקא חיזק את שליטתן: PayPal, אפל פיי, גוגל וואלט ורוב הארנקים הדיגיטליים פשוט בנו שכבה נוספת מעל התשתית הקיימת שלהן, ולא החליפו אותה. אפילו מטבעות קריפטוגרפיים, שהוצגו כאלטרנטיבה רדיקלית למערכת הפיננסית המסורתית, טרם הצליחו להוות תחליף מעשי ברוב העסקאות היומיומיות.

שליטה בשוק וחסמי כניסה גבוהים

כאשר חברה כבר השיגה מעמד דומיננטי בענף שלה, עצם הגודל והמיקום שלה יכולים להפוך לחפיר בפני עצמו. שליטה בשוק פירושה שהיא אוחזת בנתח שוק גדול במיוחד, לפעמים מונופול או דואופול, מה שמקשה מאוד על שחקנים חדשים לנגוס מהרווחים שלה. במקביל, בענפים רבים יש חסמי כניסה גבוהים – אלו יכולים להיות עלויות עצומות הדרושות כדי להתחיל להתחרות, רגולציה מחמירה, או ידע וטכנולוגיה שקשה לרכוש. השילוב בין שליטה בשוק לחסמי כניסה גבוהים מייצר יתרון תחרותי אדיר: המתחרים הפוטנציאליים מורתעים מלהיכנס, ומתחרים קטנים מתקשים להתרחב.

דוגמאות לא חסרות. בענף ייצור המטוסים המסחריים, לדוגמה, בואינג ואיירבוס חולקות דואופול עולמי. העלות והמורכבות של פיתוח מטוס נוסעים חדש, לצד הצורך בבסיס ידע הנדסי ובמוניטין בטיחותי, יוצרות חסמי כניסה כמעט בלתי עבירים. לכן, אף מתחרה שלישי משמעותי לא צמח בתחום זה כבר עשרות שנים. 

רגולציה יכולה לתרום לחסמי כניסה, אך זו חרב פיפיות. בישראל, למשל, במשך שנים פעלו מעט מאוד חברות סלולר תחת הגנה רגולטורית מסוימת, עד שרפורמות ממשלתיות פתחו את השוק לתחרות מוגברת וערערו את רווחי החברות הוותיקות. לכן, חשוב לבחון לא רק את קיומם של חסמי כניסה, אלא גם את מקורם: חסם "טבעי" כלכלי יציב יותר מחסם המבוסס על חוק שעשוי להשתנות.

בלעדיות בנכסים מוגבלים

לעיתים יתרון תחרותי מגיע מכיוון מעט שונה – שליטה של חברה במשאבים נדירים או בנכסים שקשה לאחרים להשיג. אם חברה היא היחידה (או אחת היחידות) שיש לה גישה לנכס מסוים, הנכס הזה הופך לחפיר שמגן עליה. מתחרים אולי ירצו להתחרות, אבל פשוט אין בידם את הכלים או המשאבים הדרושים.

משאבי טבע הם דוגמה בולטת. חברה שקיבלה זיכיון ייחודי לכרות מינרל נדיר, או שמחזיקה בבעלות על שדה נפט גדול, נהנית מיתרון מובנה: גם אם מחירי המוצר שלה גבוהים, ללקוחות אין הרבה ברירות אלא לבוא אליה, כי ההיצע מוגבל. כך למשל, חברה כמו ICL (כימיקלים לישראל) נהנתה שנים מזיכיון בלעדי להפקת אשלג ומינרלים מים המלח, מה שנתן לה מעמד דמוי-מונופול בשוק העולמי עבור משאבים אלו. מתחרים לא יכלו פשוט להופיע ולמצוא עוד ים מלח – הנכס עצמו מוגבל גיאוגרפית ונמצא בידי החברה.

נכסים מוגבלים לא חייבים להיות רק חומרי גלם. זה יכול להיות גם זכויות בלעדיות להפצה של מוצר מבוקש, בעלות על תשתית חיונית (למשל חברת כבלים ששולטת בתשתית הפריסה בעיר מסוימת), או אפילו זכויות שידור בלעדיות לאירועי ספורט גדולים. כל נכס שנמצא במחסור ואצל שחקן יחיד, מקנה לו כוח רב. עבור המשקיע, חשוב לזהות האם הרווחים החריגים של חברה מסוימת מגיעים אולי מנכס חד-פעמי כזה. במקרה כזה, כל עוד הנכס ייחודי ונמצא בשליטתה, הרווחיות יכולה להימשך; אבל אם הזיכיון יפוג, המחצבים יתכלו, או המתחרים ימצאו תחליף לנכס – היתרון עלול להיעלם.

יתרון לגודל והיקף הפעילות

"יתרון לגודל" (Economies of Scale) הוא יתרון תחרותי קלאסי המתבטא בכך שגדול יותר – לעיתים קרובות – הוא גם יעיל יותר. חברה גדולה שמייצרת או מוכרת בהיקפים עצומים יכולה לפרוס את העלויות הקבועות שלה על פני יותר יחידות, וליהנות מעלות ממוצעת נמוכה לכל מוצר. היא גם בעלת כוח מיקוח רב יותר מול ספקים: ספק חומרי גלם יסכים לרוב לתת הנחה משמעותית לחברה שמזמינה מיליון יחידות, בהשוואה לחברה קטנה שקונה אלף יחידות בלבד. התוצאה היא שחברה גדולה יכולה להציע מחירים לצרכן שהמתחרים הקטנים לא מסוגלים להשוות, או לחלופין לשמור על שולי רווח גבוהים יותר במחיר שוק דומה.

האפקט הזה נראה היטב בענפי הקמעונאות. רשת הענק Walmart הפכה בשעתו לקמעונאית הגדולה בעולם גם בזכות התייעלות תפעולית קיצונית שרק גודל כמו שלה איפשר – אלגוריתמים לניהול מלאי, מרכזי הפצה עצומים ומשוכללים, וספקים שנתנו לה את המחירים הנמוכים ביותר. בכל עיר או עיירה שבה וולמארט פתחה סניף, העסקים הקטנים בסביבה התקשו לשרוד: הם פשוט לא יכלו להתחרות במחיר ובמבחר שהרשת הציעה. דוגמה זו ממחישה כיצד יתרון הגודל יוצר מעין "מעגל קסמים": המחירים הנמוכים מושכים עוד לקוחות, מה שמאפשר לחברה להתרחב עוד יותר, לקנות בעלויות נמוכות יותר, ולהוריד מחירים עוד – וכך הלאה.

יתרון הגודל יכול לבוא לידי ביטוי גם בפריסה גלובלית, במגוון מוצרים רחב (Economies of Scope), וביכולת לספוג תקופות חלשות. חברה גדולה ומגוונת יכולה להשתמש ברווחים מחטיבה מצליחה כדי לממן הורדת מחירים זמנית בחטיבה מתחרה, עד שהמתחרים הקטנים יישחקו. יש לה "כיסים עמוקים" יותר, ולכן היא יכולה לנהל מלחמת מחירים התקפית כשצריך. עבור המשקיע, זיהוי יתרון הגודל חשוב במיוחד בענפים שבהם הוצאות הייצור או ההפצה הן מרכיב עיקרי. אם חברה מובילה בבירור בעלויות הנמוכות בענף (בגלל היקף ייצור עצום, למשל), זה חפיר שקשה מאוד לערער – המתחרים יצטרכו להשקיע הון עתק כדי להתקרב ליעילות שלה.

נכסים בלתי מוחשיים (פטנטים, סודות מסחריים ועוד)

לא כל נכס תחרותי נראה לעין. לעיתים דווקא דברים "שבקופסה" – רעיונות, זכויות, ידע – הם שיוצרים יתרון עצום. הכוונה לנכסים בלתי מוחשיים כגון פטנטים, זכויות יוצרים, סודות מסחריים, מותגים (שכבר הזכרנו), או אפילו מערכות תוכנה ייחודיות. נכסים כאלה יכולים להעניק לחברה מונופול זמני או יתרון ייחודי, בלי שאף אחד יכול פשוט להעתיק אותו באופן חוקי.

פטנט, למשל, מעניק לחברה זכות בלעדית להשתמש בהמצאה או בטכנולוגיה מסוימת לתקופה מוגבלת. בתחום התרופות, פטנט על תרופה חדשה פירושו שחברה יכולה למכור את התרופה בלי תחרות ישירה במשך שנים – וכך לגבות מחיר גבוה שמפצה על ההשקעה בפיתוח. רק לאחר שפג תוקף הפטנט, נכנסות חברות אחרות ומתחרות על המחיר. חברות פרמצבטיקה מצליחות בונות לעצמן "צבר פטנטים" רציף, כך שתמיד תהיה להן תרופה מוגנת בשוק. דוגמה הפוכה היא חברת התרופות הישראלית טבע, שנהנתה בעבר מבלעדיות על תרופת הדגל שלה (קופקסון לטרשת נפוצה) אך כשזו איבדה את הגנת הפטנט ולא פותחו תחליפים ייחודיים חדשים – היתרון התחרותי נשחק משמעותית.

סודות מסחריים הם סוג אחר של נכס בלתי מוחשיים. הנוסחה הסודית של קוקה-קולה, למשל, היא סוד מסחרי שנשמר יותר מ-100 שנה. אף שאין עליה פטנט (שכן פטנט מחייב פרסום הנוסחה ותקפותו זמנית), הסודיות מעניקה לחברה יתרון: מתחרים יכולים לנסות לחקות את הטעם, אך איש לא יודע בביטחון את הנוסחה המדויקת.

נכסים בלתי מוחשיים כוללים גם דברים כמו זכויות שידור, רישיונות בלעדיים שהוענקו לחברה, ואפילו קשרים עסקיים ומוניטין מקצועי בתחום מסוים. כל אלה יכולים ליצור חפיר תחרותי בר-קיימא, לפחות כל עוד הנכס בידי החברה. עבור המשקיע, נכסים בלתי מוחשיים הם אולי הקשים ביותר להערכה – צריך להבין את איכות הפטנט (האם הוא באמת רחב וחשוב?), את ערך המותג, או את מידת ההגנה שהסוד המסחרי מספק. אבל הם קריטיים: רבות מהחברות הרווחיות בעולם מבססות את כוחן על קניין רוחני ולא רק על מפעלים ומכונות.

אפקט רשת

אפקט רשת הוא יתרון תחרותי מודרני שהפך משמעותי במיוחד בעידן האינטרנט והטכנולוגיה. הרעיון פשוט: ככל שיותר אנשים משתמשים במוצר או בשירות, כך הערך שלו עבור כל משתמש עולה. התופעה הזו יוצרת מצב שבו "המנצח לוקח את כל הקופה" – פלטפורמה שמצליחה למשוך מסה קריטית של משתמשים נעשית אטרקטיבית יותר ויותר, בעוד שמתחרים קטנים מתקשים להשיג דריסת רגל כי אין להם מספיק משתמשים מלכתחילה.

הדוגמה המובהקת ביותר לאפקט רשת היא מטא, השולטת ברשתות החברתיות המובילות בעולם. עם למעלה מ-2.25 מיליארד משתמשים חודשיים בפייסבוק, כ-2 מיליארד באינסטגרם וכ-2.30 מיליארד בוואטסאפ, החברה נהנית משליטה חסרת תקדים בתקשורת חברתית גלובלית. ריכוז פלטפורמות אלה תחת קורת גג אחת יוצר "חפיר רשת" עמוק במיוחד.

בשביל המשקיע, חברה עם אפקט רשת חזק היא מציאה של ממש. זהו יתרון שקשה ביותר לחקות בלי להשקיע משאבים אדירים ובלי מזל. עם זאת, חשוב לוודא שאפקט הרשת אכן מתורגם לערך כלכלי – רשת חברתית יכולה אמנם לשלוט בשוק, אבל צריך גם לראות שהיא יודעת להרוויח מכך (דרך פרסומות, דמי שימוש וכו'). אם כן, אפקט הרשת יכול להגן על החברה למשך שנים ולהצדיק ציפיות לצמיחה ממושכת, במיוחד בשלבים הראשונים של החברה.

עלויות מעבר גבוהות

עלויות מעבר (Switching Costs) מתייחסות לקושי, בזמן ובכסף, שלקוח נדרש להתמודד איתו אם ירצה לעבור להשתמש במוצר או בשירות מתחרה. כאשר עלויות המעבר גבוהות, הלקוחות "כבולים" למעשה לחברה הנוכחית, כי המעבר פשוט לא משתלם עבורם – אפילו אם המתחרה מציע משהו מעט זול יותר או טוב יותר. עבור החברה, זהו יתרון תחרותי ברור: לקוחות נשארים לאורך זמן, והכנסות חוזרות מובטחות כמעט אוטומטית.

סביבת העסקים מלאת דוגמאות לכך. חשבו על חברת תוכנה שמוכרת מערכת ניהול נתונים לארגונים גדולים. ארגון שהטמיע את המערכת הזו השקיע בהדרכות לעובדים, בהתאמת תהליכים עסקיים, ובהעברת נתונים למערכת. כעת, אפילו אם תופיע מערכת מתחרה במחיר נמוך יותר, הארגון ישקול היטב אם כדאי לו לעבור – הרי המעבר עלול לעלות מיליונים ולשבש את העבודה השוטפת. במקרים רבים התשובה תהיה שלילית: "אם זה לא שבור, לא נחליף". כך, חברת התוכנה המקורית נהנית מלקוחות שבויים כמעט מבחירה. דוגמה מוחשית היא פלטפורמת ה-CRM של Salesforce: חברות שמשתמשות בה מתקשות לעזוב, אלא אם כן יופיע מתחרה עם הצעה טובה באופן קיצוני, מה שכרגע לא נראה באופק.

למשקיע, זיהוי עלויות מעבר גבוהות מתבטא בדרך כלל בשיעורי נטישה נמוכים של לקוחות (Customer Retention). חברות תוכנה במודל מנוי (SaaS) נוטות לפרסם מדדי נטישת לקוחות, ומי שמציג אחוזי נטישה מזעריים – ייתכן שיש לו יתרון עלויות מעבר. כמובן, אין זה חסין מפני תחרות לעד: אם יגיע שיפור טכנולוגי משמעותי או שינוי בצרכים שיצדיק מעבר, לקוחות יעשו זאת. אך עד אז, החברה נהנית מקהל לקוחות יציב ומכניס במיוחד.

חדשנות משבשת

חדשנות משבשת (Disruptive Innovation) היא יתרון תחרותי מיוחד, בכך שהוא יכול להפוך על פיהן תעשיות שלמות. חברה שמצליחה להביא לשוק טכנולוגיה או מודל עסקי חדשני שמשנה את כללי המשחק, מזניקה את עצמה קדימה ולעיתים קרובות משאירה את הענקים הוותיקים פעורי פה. במצב כזה, לפחות לזמן מה, למחדשת המשבשת יש זירה כמעט חופשית – היא מגדירה מחדש את מה הלקוחות רוצים, בעוד שהמתחרים הקיימים מתקשים להדביק את השינוי.

הדוגמה הקלאסית היא שירות Netflix, שהתחיל כחברת דיוור DVD ובהמשך עבר לסטרימינג. נטפליקס שיבשה את מודל השכרת הסרטים המסורתי (ע"ע בלוקבסטר המנוחה) בכך שהציעה לצרכנים משהו אחר לגמרי: מבחר כמעט בלתי מוגבל של תוכן בהזמנה מהבית, ללא קנסות איחור וללא צורך לצאת לחנות. בזמן שבלוקבסטר ניסתה להבין מה קורה, נטפליקס כבר צברה מיליוני משתמשים ונכנסה עמוק להרגלי הצפייה של הציבור. 

חשוב להדגיש ש"חדשן משבש" אמיתי לא נח על זרי הדפנה. דווקא משום שהוא מערער שווקים, אחרים ינסו להתחקות אחריו מהר. לכן, חברות כמו אמזון, שפרצו דרך בתחום אחד (ספרים אונליין), ממשיכות לחדש ולהתפרש לתחומים חדשים (AWS – מחשוב ענן, למשל). חדשנות משבשת יכולה להיחשב כסוג של חפיר דינמי: כל עוד החברה מובילה את השינוי וממציאה שוב את עצמה כשהעולם מדביק אותה – היא שומרת על יתרון. עבור משקיעי ערך, לא פעם קשה להעריך חברות כאלה כי התמחורים שלהם גבוהים והעתיד לא ודאי. אך אין ספק שבמבט לאחור, חלק מההשקעות המוצלחות ביותר היו במחדשות הגדולות – אותן חברות שהגדירו מחדש ענפים שלמים לטובתן.

החפירים הכלכליים

המושג "יתרון תחרותי" או "חפיר כלכלי" הוא אבן יסוד בהבנת איכותה של השקעה. ראינו מגוון סוגי חפירים – מוחשיים ובלתי מוחשיים, מסורתיים וחדשניים – וכולם ממלאים את אותו תפקיד: להגן על החברה מפני שחיקת יתרונותיה בשוק.

חברה עם חפיר רחב ועמיד יכולה לשמור על רווחיות גבוהה לאורך זמן, מה שמגדיל את הערך הפנימי שלה. זה אומר שגם אם מר שוק מציע מחיר מגוחך בתקופה של פסימיות, יש סיכוי טוב שהערך יצוף ויוכר במוקדם או במאוחר. מבחינת משקיע הערך, זיהוי חפיר משמעותי מאפשר להשקיע בביטחון רב יותר, ואפילו לישון בשקט יותר בלילה – כי העסק "מבוצר" כנגד מתקפות התחרות.

חשוב לזכור שאין חפיר בלתי חדיר לחלוטין. העולם העסקי דינמי: טכנולוגיות מתפתחות, טעמים משתנים, ומתחרים מוצאים דרכים חדשות. לכן, משקיע נבון יבחן לא רק האם קיים יתרון תחרותי, אלא גם עד כמה הוא בר-קיימא ומה עשוי לערער אותו בעתיד. לרוב, שילוב של מספר יתרונות – למשל מותג חזק, טכנולוגיה חדשנית וגם אפקט רשת – יהפוך את החפיר לחזק במיוחד.

בסדרת היסודות שלנו למדנו עקרונות רבים: מהערך הפנימי, דרך שולי הביטחון ועד התמודדות עם גחמותיו של מר שוק. היתרון התחרותי סוגר את המעגל, כי הוא מתמקד במהות העסק עצמו וביכולת שלו לצלוח את מבחן הזמן.

אם נחזור לדימוי הטירה – לאחר שמצאנו מה ערכה האמיתי של הטירה, הבטחנו שולי ביטחון בקנייתה, והתעלמנו מהצעותיו המטורפות של מר שוק לגביה, אנו רוצים להיות בטוחים שלטירה הזו יש גם חפיר עמוק שמגן עליו. כך נראית השקעת ערך מוצלחת: קנייה במחיר הנכון של עסק מצוין, עם חומה חזקה וחפיר רחב סביבו. ממש כמו שראינו במאמר "להיות בעל עסק" – אתם לא רוצים להיות שותפים בעסק פגיע שכל מתחרה יכול לפגוע בו. אתם רוצים עסק מוגן, שגם אם יבואו זמנים קשים, יש לו את הכלים לשרוד ולשגשג.