גודל הוא האויב של הצמיחה

המאמר מתורגם ממכתבו השנתי של וורן באפט לבעלי המניות של ברקשייר הת'אוויי, משנת 1989.

המבט במראה האחורית הוא דבר אחד; המבט בשמשה הקדמית הוא דבר אחר לגמרי.

בעולם סופי, קצבי צמיחה גבוהים חייבים להגיע לקיצם. אם הבסיס שממנו מתחילה הצמיחה הוא זעיר, החוק הזה עלול להידחות לזמן מה. אבל ברגע שהבסיס תופח, החגיגה נגמרת: קצב צמיחה גבוה נושא בתוכו את גורם ההאטה שלו עצמו..

קרל סייגן תיאר את התופעה הזו בצורה מבדרת, כשהרהר על גורלן של בקטריות שמתרבות על ידי חלוקה לשתיים כל 15 דקות. סייגן אומר: "זה אומר ארבע הכפלות בשעה, ו-96 הכפלות ביום. למרות שבקטריה אחת שוקלת רק כטריליונית של גרם, הצאצאים שלה - אחרי יום שלם של פראות רבייה אל-מינית - ישקלו ביחד כמו הר... תוך יומיים, יותר מהשמש - ועוד מעט, היקום כולו יהיה עשוי מבקטריות". אל דאגה, מרגיע סייגן: תמיד יש משהו שעוצר את הצמיחה האקספוננציאלית הזו. "או שנגמר להן המזון, או שהן מרעילות זו את זו, או שהן ביישניות מכדי להתרבות בפומבי".

גם בימים הקשים, צ'ארלי מאנגר (סגן יו"ר ברקשייר ושותפי) ואני לא רואים בברקשייר בקטריה. גם לא מצאנו, לצערנו האין-סופי, דרך להכפיל את ההון שלה כל 15 דקות. יתרה מזאת, אנחנו לא ביישנים בכלל בענייני רבייה - פיננסית - בפומבי. ובכל זאת, התובנות של סייגן רלוונטיות גם לנו. מהבסיס הנוכחי של ברקשייר - 4.9 מיליארד דולר של הון - יהיה לנו הרבה יותר קשה להגיע לצמיחה שנתית ממוצעת של 15% בערך בספרים, מאשר היה לנו להגיע לצמיחה של 23.8% מהבסיס של 22 מיליון דולר שאיתו התחלנו.