הזינוק בצבר ההזמנות של החברות הביטחוניות

העשור הנוכחי חולל שינוי יסודי בתפיסת הביטחון העולמית. אם בעשור הקודם הדגש היה על לוחמה א-סימטרית בעצימות נמוכה, סייבר ומודיעין — שני אירועים דרמטיים החזירו את המלחמה הקלאסית למרכז הבמה: הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022, ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה באוקטובר 2023.

לפתע, צבאות שסמכו על מלאים מינימליים גילו שהמחסנים ריקים. הביקוש לתחמושת, מערכות הגנה, פלטפורמות משוריינות וכלים בלתי מאוישים התפוצץ, והתעשייה הביטחונית הישראלית מצאה את עצמה במרכז הסערה.

צבר ההזמנות של חברה ביטחונית הוא הרבה יותר מנתון חשבונאי. מצד אחד, הוא משמש ברומטר למתח הגיאופוליטי העולמי ומספק הצצה לדרך שבה ממשלות וצבאות מעריכים את האיומים העומדים בפניהם. מצד שני, הוא מייצג הכנסות עתידיות שכבר נחתמו בחוזים — ובתעשייה הביטחונית, חלק משמעותי מהצבר מתורגם להכנסות כבר בטווח הקצר. המאמר הנוכחי בוחן את צבר ההזמנות של שלוש חברות ישראליות המייצגות שלושה רבדים שונים של המערכת הביטחונית: אלביט מערכות, ענקית הביטחון הישראלית; נקסט ויז'ן, מובילה טכנולוגית בתחום האלקטרו-אופטיקה הזעירה; וארית תעשיות, יצרנית מרעומים שהפכה לספק אסטרטגי קריטי.

אלביט מערכות: הענקית התעשייתית

אלביט מערכות, החברה הביטחונית הציבורית הגדולה בישראל, משמשת כאינדיקטור מוביל למגמות בתעשייה העולמית. הפורטפוליו הרחב שלה — מל"טים, לוחמה אלקטרונית, מערכות תקשוב וחימושים מדויקים — מיצב אותה כ"חנות כלבו" ביטחונית שיכולה לענות כמעט על כל צורך.

הסיפור של אלביט בשנים האחרונות הוא סיפור של שינוי קצב. עד 2022, הצמיחה בצבר ההזמנות הייתה מתונה ושיקפה את קצב הרכש השגרתי של תקציבי ביטחון. בשנת 2020, שנת הקורונה, עמד הצבר על כ-11 מיליארד דולר. בשנת 2021, עם היציאה מהמשבר הבריאותי, הוא טיפס ל-13.7 מיליארד דולר.

ואז הגיע פברואר 2022.

הפלישה הרוסית לאוקראינה יצרה הלם באירופה. מדינות כמו גרמניה, פולין והולנד — שנים ישנו על השמירה — התעוררו בבהלה והחלו להזרים תקציבי עתק לרכש ביטחוני. אלביט, עם נוכחות חזקה ביבשת, הייתה במקום הנכון בזמן הנכון. בסוף 2022, הצבר חצה את רף ה-15 מיליארד דולר, כאשר כ-75% ממנו יועד ללקוחות מחוץ לישראל — שיא שמעיד על עוצמת הביקוש האירופי.

מלחמת "חרבות ברזל" הוסיפה שכבה נוספת. ברבעונים שלאחריה, הצבר זינק מ-17.8 מיליארד דולר בסוף 2023 ל-25.2 מיליארד דולר בדיווחים העדכניים — קפיצה של כמעט 10 מיליארד דולר בתוך פחות משנתיים, שיעור צמיחה חסר תקדים בהיסטוריה של החברה.

נתון מעניין נוסף נוגע לקצב המימוש: כ-38% מהצבר מתוכנן לביצוע בשנה הקרובה. במונחים מעשיים, כ-9.5 מיליארד דולר צפויים להפוך להכנסות בטווח המיידי. זהו שינוי משמעותי מהעבר, כשהחוזים נפרסו על פני שנים רבות. כיום, הלקוחות דורשים "הזמנה היום, אספקה מחר" — לחץ שמחייב את אלביט להרחיב קווי ייצור ולעבוד במשמרות כפולות.

נקסט ויז'ן: העיניים של המלחמה החדשה

אם אלביט מייצגת את "הברזלים הכבדים", נקסט ויז'ן מייצגת את הדור החדש והזריז של התעשייה הביטחונית. החברה מתמקדת ברכיב אחד בלבד: מצלמות מיוצבות לכלים זעירים — רחפנים, כטב"מים וחימושים משוטטים. היא הצליחה לפצח את האתגר ההנדסי של משקל מול ביצועים, ומציעה מצלמות קלות במיוחד שמספקות תמונה יציבה גם בתנאים קשים.

כדי להבין את הצמיחה של נקסט ויז'ן, צריך להבין את המהפכה שמתרחשת בשדה הקרב. המלחמה באוקראינה, ובעקבותיה המלחמה בעזה, הציגו לעולם את הדומיננטיות של החימוש המשוטט — "רחפנים מתאבדים" שמסוגלים לשהות באוויר, לאתר מטרה ולצלול אליה. כל חימוש כזה זקוק ל"עין" שתאפשר למפעיל לראות את המטרה עד רגע הפגיעה. המצלמות של נקסט ויז'ן הן בדיוק העין הזו.

החברה עצמה משתמשת במונח "Winds of War" בדו"חותיה, והצמיחה אכן מגיעה משני כיוונים במקביל. מהכיוון הגלובלי, הצורך האירופי והאמריקאי ברחפנים זולים אך מדויקים יצר ביקוש עצום. המצלמות נמכרות כמוצר מדף, מה שמאפשר אינטגרציה מהירה ליצרני רחפנים רבים. מהכיוון הישראלי, צה"ל עושה שימוש חסר תקדים ברחפנים ברמת הגדוד והפלוגה, וכל אחד מהם דורש מצלמה מיוצבת.

מה שמייחד את נקסט ויז'ן הוא לא רק גודל הצבר, אלא מהירות המימוש. בניגוד לפרויקטי תשתית ביטחוניים הנפרסים על שנים, מצלמות אפשר לייצר ולספק בתוך שבועות. התוצאה היא תרגום מהיר של הזמנות לתזרים מזומנים, לצד שיעורי רווחיות גולמית חריגים בתעשייה — מעל 70%.

ארית תעשיות: התחייה של הארטילריה

ארית תעשיות, באמצעות חברת הבת "רשף טכנולוגיות", מייצרת מרעומים אלקטרוניים לפגזי ארטילריה, טנקים ומרגמות. במשך שנים נחשב התחום ל"לואו-טק" — נישה נידחת בעולם שהתמקד בסייבר ובלוויינים. הארטילריה נחשבה לנחלת העבר. המלחמות האחרונות הפכו את התפיסה הזו על פיה.

המלחמה באוקראינה התאפיינה בדו-קרב ארטילרי אימתני שרוקן את מחסני התחמושת של המערב. נוצר מחסור עולמי בפגזים, ובפרט במרעומים — צוואר הבקבוק של הייצור. פגז ללא מרעום הוא פשוט גוש מתכת חסר תועלת. מלחמת "חרבות ברזל" החריפה את המצב, כשצה"ל נזקק לכמויות אדירות של מרעומים באופן מיידי.

השינוי בארית הוא הדרמטי ביותר במונחי אחוזים. מחברה קטנה שנאבקה על קיומה, היא הפכה לספק אסטרטגי עם צבר הזמנות של מעל מיליארד שקלים. הזמנת ענק בהיקף של כ-310 מיליון שקל מצפון אמריקה בשנת 2024 מעידה על עומק המחסור הגלובלי — ארה"ב, בניסיונה לחמש את אוקראינה ולמלא את מחסניה שלה, פונה ליצרנים אמינים בעלות בריתה.

במקביל, משרד הביטחון הישראלי שינה מדיניות: לאחר ה-7 באוקטובר, הוא מתעדף רכש מקומי כדי להבטיח עצמאות חימושית. כ-380 מיליון שקל מצבר ההזמנות מקורם בהזמנות ישראליות. המפעל בשדרות הרחיב את פעילותו, גייס עובדים ועבר לעבודה מסביב לשעון.

מה אפשר ללמוד מהתמונה המשולבת?

הניתוח של שלוש החברות חושף כמה תובנות מרכזיות על המצב בתעשייה הביטחונית:

הקונספציה הלוגיסטית השתנתה מהיסוד. בעבר, צבאות שמרו על מלאים מינימליים מתוך הנחה שיספיקו להצטייד בעת הצורך. הנחה זו התבררה כשגויה. הצבר העצום משקף מאמץ של צבאות למלא מחסנים לתרחישי קיצון ארוכי טווח — שינוי מבני שצפוי להבטיח רמות צבר גבוהות לשנים קדימה.

החותמת "הוכח בקרב" שווה זהב. השימוש המוצלח של צה"ל במערכות החברות במלחמה בעזה משמש קטליזטור למכירות בחו"ל. הלקוחות הזרים רואים את הביצועים בזמן אמת, ומזמינים.

במבט קדימה, צבר ההזמנות צפוי להמשיך לגדול או להתייצב ברמות שיא לפחות עד 2027-2026. תהליכי ההצטיידות מחדש של אירופה רק בראשיתם, והלקחים ממלחמת עזה יתורגמו לחוזים נוספים. האתגר המרכזי של החברות כיום אינו השגת הזמנות — אלא היכולת לספק אותן בזמן.

הגרפים המלאים של צבר ההזמנות לאורך הרבעונים והשנים זמינים בדף החברות באתר.